מגזין אלקטרוני לסופ"ש
פינות קבועות
אסטרולוגיה
הרכילות הכי חמה
מתכון לסוף השבוע
המשחקיה
האתגר

הבריחה מהמחבוש  
הקליפה

חובי סטאר  
הריאיון שלא היה
מעבר לכל חגיגות הסילבסטר, הבילויים השונים והנשיקה בחצות, אנחנו שוכחים לרגע את חתן השמחה של הערב – ישו הנוצרי. מה הייתם שואלים את ישו הנוצרי אם הייתם פוגשים אותו?
הסעודה האחרונה  תמונה: אתר ויקיפדיה
הסעודה האחרונה תמונה: אתר ויקיפדיה


באחת מחזיונות הלילה שלי בשבוע האחרון, שמתי את ראשי על הכר, בניסיון להבין מה לעשות בסילבסטר. כמה שעות קודם לכן קיבלתי טלפון מחבר קרוב, שמתקשר בכל שנה ושואל אותי למה, לעזאזל, אני בכלל חושב לצאת בסילבסטר. "אתה יודע שהוא היה אנטישמי, נכון?" בדיוק כמו בכל שנה אני מנסה להשיל אותו ממני, ובעוד הוא רוכן מעבר לקו כמו צונאמי, לא יוצא לי להסביר לו בפשטות, שאני כבר שונא אותו באופן אישי יותר מאשר את כל עוכרי ישראל, אז מי הוא שיטריד אותי?

ביקשתי להיפגש עם חתן המצווה לבירור קטן של שאלות. אני מציג בפניכם את הראיון שלא היה, והוא אינו מומלץ לבעלי לב חלש ואנשים עם סף עצבים נמוך.


אתה בא לכאן הרבה?

ישו מגיע לראיון כשהוא נראה בדיוק כמו אחד הבליינים, שירד לסיני לפני הפיגוע האחרון. כשהוא חמוש בסנדלים תנ"כיות, שיער פזור וזקן ארוך שלא יכול לבייש את אחרון האברכים. הוא מתיישב בבית הקפה בשנקין, ומסדר את חולצתו הלבנה שנתפסה ברגלית של השולחן.

"קיבינימט כל החולצות פלאנל האלה, תאמין לי" הוא מנבל את הפה וממשיך "אין לזה סוף, אתה מבין? אתה נכנס לחנות בגדים עם סנדלים תנ"כיות, וכולם בטוחים, שהם תפסו לעצמם איזה לקוח שאנטי שאין לו מושג מהחיים שלו".

למה שלא תלך על תוצרת כחול-לבן?

"ניסיתי. נכנסתי לפוקס אבל כל החולצות צמודות עליי. תשמע, הרבה השתנה, מאז שלא הייתי בארץ".

טוב, אלפיים שנה זה לא עניין של מה בכך?

"בטח שלא. אבל אתה לפחות מצפה מהאנשים שיהיו בני אדם, לא? הנה תראה, אנחנו כבר עשר דקות יושבים בבית הקפה הזה ועוד לא ניגש אלינו מלצר. בחוץ לארץ זה לא ככה. בחו"ל אתה רק מחנה את הרכב בחניון וכבר זורקים עליך את התפריט. טוב, שם החיים מתנהלים בפאזה אחרת לגמרי".

בין התלהמות אחת לשנייה, הזמין חתן השמחה אספרסו כפול בלי חלב וחתיכת עוגה. הוא דווקא נראה טוב בתור אחד בן 2006, ולא נראה שהבריאות בראש מעייניו. הסברה הזאת התחזקה אצלי כשראיתי בזווית העין שהוא תופס חמש שקיות סוכר, ומתכנן לשפוך אותן לתוך הקפה שבדיוק הגיע.

חמש סוכר?

"בגיל שלי זה כבר לא משחק העניין הזה. מה אני אקבל, סכרת? אם זה היה צריך לתפוס אותי, זה היה תופס אותי כבר מזמן".

אבל מה בקשר לדוגמא אישית? עדיין יש כאלה שמסתכלים עליך מלמטה ונושאים את עיניהם כלפיך?

"שום דוגמא אישית. למה, אני לא בנאדם? אני לא מאמין שאדם צריך לשנות את האמונות שלו בגלל סטטוס בחיים. אני שותה חמש סוכר בקפה מגיל קטן".

קפה? מגיל קטן?

"זה לא כמו הפתיחות שיש היום, שילדים הולכים לפסיכולוגים בגיל חמש. לי לא היו את הפריבילגיות שמישהו יבין את מה שעובר עליי".

מה למשל?

"אני זוכר את אותם הרגעים המביכים ביסודי, שהמורה קראה לי ללוח, עמדתי עם הגב לכיתה ומישהו היה צועק לי 'תגיד, מה, אבא שלך נגר?'".

אתה מתכוון לזגג, לא?

"ילדים רעים, לך תבין. מה זה משנה אם אבא שלי היה זגג או לא, בזה מתעסקים? מה עם העובדה שהוא אף פעם לא היה בא איתי לאספות הורים, אף פעם לא התנדב להיות כהורה מלווה בטיולי שכבה, או שהוא בקושי היה בשביל אמא שלי. מה זה משנה מה היה המקצוע שלו?".

אבל תגיד, הוא לא היה נגר?

"ג ם א ת ה ?"


קשה, קשה

הטמפרמנט שלו יציב, ולמרות ההתלהמות שיוצאת מהכתוב, הוא נינוח ושליו כמו הזקנה הבאה שעומדת לחצות את הכביש. על פי טענותיו, הוא רוצה כבר הרבה זמן למצוא דירה בתל אביב, אבל אומר שהתנאים פה כל כך מחפירים, שלרוב מדובר ב- Lose-Lose Situation. "חייתי תקופה לא מבוטלת בקריות, ושם המצב פשוט יותר. אין, פה בתל אביב זה פשוט סיוט למצוא דירה".

השאלה היא, גם כמה שכר דירה אתה מוכן לשלם?

"אתה טועה, ידידי. שכר דירה זה בפירוש לא הבעיה. אם יש לך 500 דולר, או 650 דולר, אתה תקבל בדרך כלל את אותו דבר. הנה, אתמול חיפשתי דירה בדיזינגוף. איזה חור. הבלקון של המרפסת נמצא בדיוק מעל תחנת אוטובוס וזה אומר כל יום השכמה בחמש וחצי. אבל די, אתה יודע, באיזשהו שלב אתה רוצה לתפוס עצמאות ולצאת קצת מהמחנק הזה של ההורים – מתי תתחתן, מתי תלמד וכל השטויות האלה".

עדיין לוחצים עליך?

"תראה, אני כבר שנים לא חי בבית, אבל אנחנו עדיין בקשר. עם אבא שלי פחות".

אתה לא היחיד שמתלונן על זה, אתה יודע?

"אנשים סתם אוהבים להתלונן. במקום לבדוק את עצמם הם בוחרים להאשים אחרים. קח לדוגמא את כל אלה שלא מאמינים בו, וכל הזמן שואלים לאן הוא נעלם, איפה הוא היה בשואה, ואיפה הוא היום. למה, הם שומרים שבת שיש להם את הזכות לבוא ולבקר אותו? הוא חייב להם משהו?"

בתור אחד שהדת שהוא מייצג איננה בגדר 'העם הנבחר', אתה די מגונן עליו.

"אצלנו המשפחה קודמת לכל. אם אין לך משפחה, אין לך שום דבר, תאמין לי".

תגיד, יש הרבה אנשים שמחכים לשמוע ממך כל כך הרבה זמן. איפה היית כל השנים?

"אני יודע שיש ממני הרבה ציפיות, אבל אני מתמודד עם הקשיים בדיוק כמו כל אחד אחר".

ואתה מתכוון לפרוץ בקרוב?

"לחלוטין. בדיוק מחר אני אמור לקבל תשובות אם התקבלתי ל'בית צבי'".

...'בית צבי'?

"אני יודע מה אתה חושב, שאני סתם אתבזבז שם, ולא אממש את הפוטנציאל המלא שלי. אתה חושב שאותי זה לא מתסכל? הרי ברור לי לגמרי מה יקרה – אני אסיים שם את הלימודים בהצטיינות, ואז מישהי שבדיוק זכתה ב'כוכב נולד' באותה שנה תתקבל לתפקיד ראשי בהפקה הבאה של הבימה".

כן, אבל אני חשבתי משהו בכיוון אחר לגמרי...

"מה, של שירה? אתה חושב שלא ניסיתי. כמו מניאק עמדתי בבחינות של 'כוכב נולד' בעונה הראשונה. אתה חושב שמישהו בכלל הסתכל עליי? דע לך שזה מאוד חבל, דווקא הכנתי שיר של אחינועם ניני".

..וואלה?

"כן, היא מאוד פופלרית אצלנו".


Let's Cut To The Chase


תמונה: SXC
עם כל הדאגה שלי לקריירת המשחק והשירה שלך, אני מרגיש שישנם כמה נושאים "שוליים" שאני מאוד אשמח אם תוכל להבהיר לי.

"בבקשה".

ישנה סטיגמה עמוקה על העם היהודי בעקבות ההוצאה שלך להורג, ורציתי לדעת אם אפשר לשים לזה סוף. מה בעצם קרה בינך לבין יהודה איש קריות?

"שמעת על דה וינצ'י?"

קראתי את הספר.

"כן, אבל אני מתכוון לציור המניפולטיבי שהוא צייר לפני 500 שנה. העניין הוא, שיהודה ואני היינו מאוד מסוכסכים, אבל אם דה וינצ'י היה בקיא יותר בפרטים, אז הוא היה יודע שבמשך חצי שעה ביקשתי מיהודה את המלח, והממזר הזה פשוט סירב להעביר לי אותו".

מלח?

"זה לא רק זה. הוא גם היה מרמה בשש-בש, בשח, אפילו בטאקי. יום אחד ישבנו לשחק ביחד אחד- על- אחד ליד כל השליחים, ויצא ככה שהיה לי ביד שלושה קלפים של "2+". ידעתי שיהודה זומם איזה מהלך מחוכם, ושמרתי את הקלפים ביד. ראיתי שהוא לאט לאט נדחק לפינה, ופתאום הוא שם את הקלף של החמסה, קם והלך. אמרתי לו 'יהודה, לאן אתה הולך? בוא תסיים את המשחק כמו בנאדם!'. הוא טען שזה קלף נגד עין הרע ופשוט לא חזר. אמרתי לך, רמאי!".

אוקיי, אבל חוצמזה, אתה לא מאשים אותו בבגידה?

"נראה לך? יהודה?? הוא לא מספיק גבר בשביל זה. גם תשמע, היהודים לעולם לא ימכרו מישהו אחר לפני שהם ימכרו את עצמם. אתם יודעים טוב-טוב להגן על מי שלא קרוב אליכם, אבל על אלה שקרובים אליכם אתם לא יודעים לשמור. וזה לא רק בטאקי. אתה לא מכיר את הסיפור הקלאסי של אותם שכירים, שהולכים בכל מקום וחוסכים כסף לבוס שלהם, שגם ככה דופק אותם עם המשכורת בסוף החודש? יש להם תמיד את אותו משפט מטומטם 'אם זה היה כסף שלי, לא היה אכפת לי? אני מצידי שורף את הכסף, אבל שזה של מישהו אחר אני פשוט לא יכול להסתכל מהצד'. מכיר?"

שמעתי את זה פעם או פעמיים.

"זאת כל התורה כולה על רגל אחת. אתם יודעים טוב מאוד ללכת ולהגן על אחרים, ואפילו להקריב את החיים שלכם, אבל בשביל עצמכם לא תעשו אפילו חצי מזה. אתה מכיר את זה, שאתה הולך במכולת ויש את אותו ילד קטן שמשתולל, כי הוא רוצה שאמא שלו תקנה לו במבה? במקום לקנות לו במבה ולהרגיע אותו, היא מתחילה לצעוק עליו ולנזוף בו, שהוא חצוף ומשפילה אותו מול כולם. חשוב לה הסדר הציבורי במכולת, מאשר שהילד שלה יהיה מאושר".

אז אתה לא חושב שיהודה רמאי?

"לא. רק בטאקי".


למבוגרים בלבד

יצא לך להכיר מישהי רצינית בזמנו?

"הייתי בכמה פגישות עיוורות, אבל זה אף פעם לא היה זה. אף פעם לא הצלחתי למצוא את הבחורה הנכונה שתקבל אותי כמו שאני, יחד עם כל הסטיות שלי".

באילו סטיות מדובר?

"אני יודע שבנצרות יש כאלה שמתנזרים ממין, אבל אני ממש לא מתחבר לזה. לי זה חשוב בדיוק כמו שחשוב לי שהיא לא תקנח לי את האף עם המפה של השולחן. העניין הוא, שבדרך כלל בהתחלה הכל הולך חלק. היינו הולכים לאיזו מסעדה טובה ובדיוק אחרי זה היא שואלת אם אני רוצה לקפוץ אליה לכוס קפה. תמיד החזקתי מעצמי אחד שיודע לקרוא בין השורות, ותמיד נענתי לבקשה. איך שהיא מחממת את המים , גם העניינים התחילו להתחמם, ואחרי חמש דקות הן תמיד היו מסרבות".

מסרבות למה?

"שאני אקשור אותן. תשמע, אני לא יכול בלי זה. פעם זה לא היה כמו היום, עם כל הפתיחות הזאת שבחורות הולכות עם קולר על הצוואר ורק מחפשות רצועה. בזמני זה היה הרבה יותר קשה. אבל אין מה לעשות, כשאתה נשאר צלוב במשך כמה שעות מול השמש, משהו קורה לך. אי אפשר לברוח מזה. אבל דע לך שזה עוד בסדר".

מה זאת אומרת?

"בשנים הראשונות הייתי נכנס למיטה עם מסמרים וערכת בנייה של 'הום סנטר'. הן היו בורחות כמו מאש".

תרשה לי לשאול אותך על מל גיבסון.

"מה, מה איתו באמת?".

אני מניח שבסדר גמור. יצא לך לראות את הסרט שהוא עשה עלייך לא מזמן?

"תשמע, אם נוכל להיות לרגע רציניים, הסרט הזה מעוות מן היסוד".

איזה יופי שאתה אומר את זה. היו פה המון חילוקי דעות בקשר לסרט הזה בגלל העיוות ההיסטורי והכל.

"על איזה עיוות היסטורי אתה מדבר, אני מתכוון למשהו הרבה יותר עמוק מזה".

כמו מה?

"התחת שלו מל ממש לא מחמיא לי. כל הנושא הזה הוא פשוט סיוט אחד גדול. כבר הפכו את התחת שלו לסמל מסחרי עוד מהסרט הראשון של 'נשק קטלני'. הספיק לנו להיפגש פעם אחת על הסט, כדי להרוס את היחסים בינינו, ומאז הכל רק התדרדר".

מה קרה שם?

"באתי בזמנו לאודישנים אצל ריקי (ריצ'ארד דונר, הבמאי של 'נשק קטלני' – מ.ר), ונבחנתי לתפקיד של הישבן הכפיל של גיבסון. עוד לפני האודישנים הייתי בשבועיים בסיני, והשתזפתי בעירום על החוף. התחת שלי היה יותר שחור מנבואות הזעם של ירמיהו. מכל מקום, הורדתי את המכנסיים, ובדיוק מל נכנס לסט והיה בטוח שבאתי להתמודד על התפקיד של דני גלובר. הוא מיד התחיל להתלהם שהוא לא מוכן לעבוד עם גמדים, ואם אנשים שיש להם ריח רע מהפה. אני אשם שהישבן שלי נראה כמו דני גלובר?".

ולא דיברתם מאז?

"לא. אבל אל תתרגש מהסרט, ובטח שלא ממל גיבסון. אל תדאג, יש לי מקורות מהיימנים – בסוף הוא מת".


יש אלוהים?

לסיום תרשה לי לשאול אותך שאלה אישית - אתה חושב שאלוהים מאמין במשהו?

"לחלוטין".

במה?

"בנינט".

ואתה מאמין בה?

"במי?"

בנינט.

"מי זאת?".

אותתנו למלצר שיסור אלינו עם החשבון, והלה הניח אותו על השולחן וחזר כשם שבא. חטפתי ממנו את החשבון ודרשתי שאני אזמין. הוא אפילו לא התווכח. "נראה לך שיש לי זמן לשטויות האלה?" סיכם ישו את השיחה "אמרתי לך, כולם כאן פראיירים. אתה רוצה לשלם? תשלם כפרה. נראה לך שאני אתחיל לריב אתך. אתה לא מכיר את כל האנשים האלה שרבים מול הקופאי במזנון מי ישלם. כמעט מוציאים את העיניים אחד לשני. ככה זה, בשביל אחרים הם יעשו הכל, אבל בשביל עצמם – בחיים לא. הנה, תראה כמה אנשים פותחים היום בלוגים. כולם בודדים ורוצים שמישהו ישמע אותם. אנשים קונים דירות ולא בתים. היום זה לא כמו פעם. תחשוב על זה".

בסדר, תודה רבה לך על הזמן.

"תודה לך, וחג שמח... רק, אל תשכח לרשום שאני מופיע בבארבי בשבוע הבא".

אני אשתדל.. חג שמח.

"גם לך".






לכתבה זו לא התפרסמו תגובות.